בריכות נוי ללא מפל או מזרקה 

במרבית בריכות הנוי נוכל למצוא מפל מפכפך או  מזרקות מסוגים שונים.
לצליל המים המפכפכים חלק נכבד בהיותן של בריכות הנוי מקור לשלווה, רוגע והנאה.
אך בבריכות נוי מועטות אין מותקנת כלל מערכת סחרור (סירקולצית מים) ואין בהן מפל המחזיר מים אל הבריכה.
בחלק מן הבריכות כן מותקנת מערכת סחרור מים אך הם נטולות אלמנט מים.

הסיבה העיקרית להקמת בריכות נטולות מפל היא רצון ליצור בריכת נוי "טבעית" ללא רעש (או צליל..).
בריכות אלו זוכות להיקרא בשנים האחרונות בריכות שיקוף משום שפני המים העומדים ללא הגלים הנוצרים, גורמים ליצירת אלמנט של החזרה בדומה למראה ומשקפות את הסובב את הבריכה.

בבריכות נוי אחרות כן מותקנות מערכות פילטרציה, אך המים החוזרים למערכת, מוחזרים בצנרת תת-מימית אל מתחת לפני המים ואינם יוצרים פכפוך או בעבוע.

גם בריכות נוי "תקינות" בהן יש מערכת סירקולצית מים ויש בהן מפל מים אך מחוסר ידע או מסיבות אחרות, מנתקים את המערכת (בעיקר בלילה כדי למנוע את רעש המים במפל), נכנסות גם הן לקטגוריה של "בריכות נוי ללא מפל".
במקרים אחרים, חוסר תקציב או חוסר רצון לרכישת ציוד לבריכת נוי הכולל מערכת סירקולציה ופילטרציה (משאבה, פילטר וכו') מהווה גורם משמעותי בבחירה להשאיר את בריכת הנוי כמות שהיא לחסדי הטבע.

אחד מיתרונות מפל מים או כל אלמנט מים אחר המזרים, מתיז או מטפטף מים אל פני המים היא יצירת חימצון נאות של מי הבריכה.
החמצן המוחדר למים חיוני לדגים ולבעלי החיים הנמצאים בבריכה וחיונים מאוד לבקטריות המפרקות רעלים וחנקות המתקיימות בבריכות (בקטריות המחזור הביולוגי).

בריכות ללא מפל סובלות לעיתים תכופות ממים שאינם באיכות גבוהה וכחולף הזמן, מי הבריכה נהפכים לעכורים ואף מעלים ריח רע.

העדרה של תוספת חמצן לבריכות נוי הופכת אותן במקרים רבים למאגר מים מעופשים ממספר סיבות:
מערכות הפילטרציה הביולוגית של הבריכה מבוססות על מדיה ביולוגית עליה נוצרת מושבה של בקטריות המפרקות את החנקות הרעילות בתהליך הניטריפיקציה.  בקטריות אלו, הינן בקטריות ארוביות (בקטריות להן דרוש חמצן בתהליך פירוק החנקות). בבריכות בהן לא קיימת מערכת המסייעת בחימצון מי הבריכה, מתקשות הבקטריות לקבל את כמות החמצן הדרושה להן ותהליך פירוק הרעלים נפגע.   

אצות מיקרוסקופיות ירוקות מתפתחות היטב ללא טיפולו של פילטר איכותי הכולל סנן UV.

חשוב לדעת כי דגי בריכות ממשפחת הקרפיונים הפעלתנים כדוגמת דגי זהב ודגי קוי, צורכים כמויות גדולות של חמצן.
בהעדר אספקת חמצן הולמת, יתקשו דגים אלו לשרוד בברכת הנוי (במיוחד אם הם גדלים בצפיפות יחסית). 

מים שאינם נעים ואינם מחומצנים ובעיקר אם יש בסביבת הבריכה מקור לחומר אורגני (כגון עלים נשירים), נהפכים למרבץ של בוצה העתירה בבקטריות שאינן צורכות חמצן (אנארוביות), אך פולטות רעלים מסריחים למים. 
למעשה, גם בבריכות עם מפל קיימות בקטריות אלו, אך פעולת המפל וחימצון המים מרעננים את המים ומקטינים מאוד את ריכוז הרעלנים וכמובן שגם את הריח הרע הנלווה.

הבריכות היחידות היוצאות מן הכלל הזה, הן בריכות נוי בהן יש כמות גדולה מאוד של צמחי מים מחמצנים, צמחי מים קניים בעלי שורשים טבולים במים (צמחי גדה) וצמחי מים כגון נימפאה המכסים את פני המים באחוז גבוה (כיסוי של 70% ממי הבריכה ומעלה). 
בבריכות אלו, צמחי המים מחמצנים את המים וסופחים את הרעלנים.

במידה ואתם בעלי בריכה כזו, כדאי לשקול הוספת מערכת סירקולציה פשוטה, במידה והחלטתם לא להוסיף משאבה, כדאי לדאוג לפחות לתוספת צמחי מים מחמצנים ולהוספה של כמות נאותה של דגים אוכלי יתושים, מאותן סיבות שצויינו מעלה, נוטות נקבות היתושים לחבב מים אלו ולהטיל לתוכן ביצים.